מה מביאים לחינה - בקושי את עצמנו

Wednesday, September 24, 2008




עכשיו חזרתי מחינה של קרובת משפחה שעומדת להתחתן ובטעות מכוונת קבלנו הזמנה.

השיקול הכלכלי היה לאכול אוכל טוב מול לתת צ'ק לא שמן במיוחד, אז ברור שהחלטתי להאביס את כל בני הבית, שהרי אם היה בא לי לפנק אותם בכמה שווארמות במסעדה הייתי יוצא בקנס של 130 ש"ח ואפילו התפשרות על אוכל סיני עם שתי מנות גדולות חמוצות מתוקות בקרטון ושתיה גם מגיע למאייה, אז הלכנו לחינה - עלות הנסיעה לא יותר מ 10 ש"ח מה שהיה שיקול מכריע. הדיון בנושא מהי המתנה לא היה ארוך, כי חינה באולם היא יצור כלאיים בין לעשות ארוע במקלט השכונתי לארוע השנה בחוות רונית או מקום אקסקלוסיבי אחר.

חינה באולם אומר שמצד אחד הבן אדם שילם על מנה , אבל מצד שני הוא טחן לבעל האולם את השכל וגרם לו להוציא מהבוידם את כל האוכל שהוא הקפיא גם אם מדובר בחתולים קפואים - הטעם של האוכל בחינה שהייתי היה כזה.

הבופה כלל דוכן אחד של המבורגרים שיצאו בקצב של אחד לחמש דקות, ובר שתיה, אקטיבי או פאסיבי, אללה יודע, לייד הבר היה ראש מפחיד של דג מת שהריח בהתאם, ולתוך פיו הפעור תחבו עגבנייה - ברחתי משם
נכנסנו לאולם ושמחנו למראה הסלטים שחיכו רק לנו, הסלטים המשיכו לחכות לנו גם אחרי שהלכנו כיוון שלא נגענו בהם - טעם המלפפונים היה כטעם בציר 1918 וסלט החצילים היה בטעם סרחון ייחודי, עד כדי שהתחלנו לחשוש לחיינו
ויתרנו על מה שהיה אמור להיות נקניקיות, שהיו תלויות ברישול על שיפוד הברזל המאיים. כשנמלטנו על נפשנו ממופע האימים, התנחמתי בעובדה שהמתנה לא היתה בכסף אלא כוס לקידוש שמצאתי באחד הכוכים בבית , מה שאומר שאולי נדפקתי פעם אחת עם המטריה, אבל לא פתחו אותה בפנים

מזל טוב

0 comments:

Post a Comment

פוסטים

כתבות

ארכיון הבלוג

  © Blogger template The Professional Template II by Ourblogtemplates.com 2009

Back to TOP